מהלך המירוץ
פרארי כרגיל זינקו היטב, המילטון לקח את ההובלה כאשר אנטונלי מאחוריו במקום השני. לקלר שלישי וראסל נשר שני מקומות למקום הרביעי.
בהקפה הרביעית זה כבר היה מרצדס 1,2, כשאנטונלי מוביל.
סטרול פרש או יותר נכון נתקע, בהקפה העשירית, מה שגרם ליציאת מכונית הבטיחות. הפעם אף אחד (פרארי..) לא פישל, וכל המובילים נכנסו להחלפת צמיגים, ועברו מצהוב ללבן.
מכאן קיבלנו קרב ארוך ומרתק בין שתי הפרארי שעקפו את ראסל, לבין זה האחרון. קרב צמוד עם המון עקיפות כאשר הנהג העוקף נעקף בחזרה לעיתים קרובות. בהקפה ה 32 ראסל החזיק לעצמו את המקום השני אבל אנטונלי כבר היה רחוק מדי. הקרבות נפסקו והמרצדסים ברחו.
בסיום קיבלנו פודיום מרגש, סוג של פגישת מחזור, כשאנטונל וראסל חולקים את הפודים עם בונו, המהנדס של קימי, אבל גם המהנדס של לואיס המילטון, שהצליח להביא לפרארי פודיום בפעם הראשונה.
Yo-Yo Racing
לאחר מכונית הבטיחות, קיבלנו כאמור את הקרב המשולש בין שתי הפרארי למרצדס של ג'ורג' ראסל. קרב צמוד ומותח.
האמנם?
אני מציע לחזור ליסודות לרגע.
מתי שהוא לפני עשרות אלפי שנים, שני בני אנוש עשו בפעם הראשונה תחרות ריצה. הם השתתפו בתחרות הזאת מסיבה אחת ויחידה – לדעת מי יותר מהיר.
מתישהו לפני 100 שנה בערך, בני האדם התחילו לעשות את אותו הדבר בדיוק – רק עם מכוניות.
הרעיון היה נורא פשוט, והמטרה הייתה לדעת את התשובה על השאלה הפשוטה ביותר: איזה נהג הכי מהיר? איזו מכונית הכי מהירה? איזה צירוף של נהג-מכונית הכי מהיר?
היה עקרון אחד פשוט, שנשמר כמעט תמיד – מי שהיה יותר מהיר, נשאר יותר מהיר. האירוע הזה של מכונית עוקפת מכונית אחרת, סימן דבר נורא פשוט: המכונית העוקפת יותר מהירה, והיא תישאר כזאת גם לאחר העקיפה.
האקסיומה הזו הייתה נכונה גם בפורמולה אחת. האירוע הזה שבו נהג עוקף נהג אחר, ואז נעקף בחזרה, היה מאוד נדיר, וזאת מאותה סיבה פשוטה: מי שיותר מהיר – נשאר יותר מהיר ואין שום סיבה שהוא יעקף בחזרה.
זה היה ספורט טהור, וכמו שאמר הנהג האגדי איירטון סנה"
"There were no politics, no money involved either"
עם השנים, מרוצי המכוניות הפכו מתחרות ספורטיב נטו, לספורט פופולארי, שמושך הרבה קהל, מעורר הרבה עניין, משודר בשידור חי לכל העולם, והכי חשוב: מגלגל הרבה מאוד כסף.
ועדיין, פורמולה אחת נשארה ספורט, ולא הפכה למופע בידור.
כאשר המירוץ נעצר (דגל אדום) מסיבה כלשהי, בהזנקה מחדש נשמר פער הזמנים בין המכוניות. כך למשל דיימון היל ניצח את מייקל שומאכר במסלול סוזוקה, ב 1994, למרות שסיים אחריו על המסלול. במהלך המרוץ יצא דגל אדום, ולאחריו שומאכר פשוט לא הצליח לסגור את פער הזמנים, למרות שסיים ראשון על המסלול.
עבור חובבי המרוצים זה נשמע רק הגיוני. למה למחוק פער שנהג הרוויח ביושר?
אבל היכן שיש כסף, הכסף מדבר.
עם השנים פורמולה אחת "ייבאה" כל מני מנהגים משונים מיבשת אמריקה ומרוצי האינדיקאר שלה. כך למשל, מכוניות בטיחות, שסוגרות כל פער, הפכו לאירוע יותר ויותר שכיח (יש כאן סיבה טובה – שיקולי בטיחות). הדגל האדום, שגם אותו אנו רואים יותר בשנים האחרונות, הפך לאירוע שמוחק פערים.
הכל כדי לעודד מרוצים צמודים. מרוצים צמודים מעוררים יותר עניין, הרייטינג עולה, החשיפה ברשתות החברתיות עולה, וההכנסה עולה. כולם שמחים ומאושרים. כולם, חוץ ממי שכמוני, אוהד את פורמולה אחת כספורט טהור, ולא כמופע בידורי של יום ראשון אחר הצהריים.
ועדיין, פורמולה אחת נשארה ספורט. כשאני פוגש אנשים שנחשפים לפורמולה אחת, השאלה הראשונה שהם שואלים אותי היא כמובן: לאיזה מהירות הן מגיעות?" השאלה השניה היא "כמה זמן לוקח להן להגיע מאפס למאה?".
קשה מאוד להסביר להדיוט המצוי שזה לא מה שמיוחד בפורמולה אחת. המכוניות האלה עושות הרבה דברים בצורה מעולה, אבל יש דבר שהן עושות יותר טוב מכל מכונית על פני הכוכב: לקחת פניות במהירות.
מה שמבדיל נהג מעולה מנהג טוב זה לא יכולת התגובה שלו. זו היכולת שלו להיכנס לפניה ולקחת אותה במהירות יותר גבוהה. אמנם במירוץ הנהגים צריכים לשמר את הצמיגים ואינם על המגבלות, אבל במקצה הדירוג הם לגמרי על המגבלות.
ב 2026 – לא עוד.
השנה כמעט חצי מההספק של המנוע מגיע ממנוע חשמלי, המונע על ידי סוללה זעירה.
את ה DRS, ששימש עד היום כ"אמצעי עזר" לעקיפה – ביטלו. כל המכוניות מקבלות DRS כל הזמן. למה? בגלל שהסוללה נגמרת מהר והכוח החשמלי נגמר לקראת סוף הישורת. קיפול הכנפיים (האחורית והקדמית השנה) מקטין משמעותית את הגרר, וכך ראינו השנה בסין, שלמרות הצרות החשמליות, המכוניות הגיעו בקצה הישורת האחורית ליותר מ350 קמ"ש, מהירות שלא ראינו בשנים קודמות.
אז מה הבעיה, אתם שואלים?
כאשר נהג רוצה לעקוף, הוא חייב להשתמש בכל הקיבולת של הסוללה. בסיום העקיפה הוא נשאר עם אפס אחוז בסוללה, ולכן הוא הופך לטרף קל לפני הפניה הבאה.
העיקרון היסודי, שמי שמהיר – נשאר מהיר – אינו קיים יותר.
וכך בא אל העולם המושג שנקרא "yo yo racing".
בסין ראינו קרב צמוד ומרתק בין שתי מכוניות הפרארי. אבל זה קרב מלאכותי. זה לא מרוץ מכוניות, ובטח לא פורמולה אחת. זה מופע מתוזמר היטב שהמפיקים שלו הם ה FIA וליברטי – הארגון ששולט בפן המסחרי של פורמולה אחת. מי שסופר את הדולרים בסוף היום.
אני לא לבד בדיעה הזו. אחד מקס ורסטפן, שיגר מתקפה ענקית על התקנות החדשות. אתם מוזמנים לקרוא את מה שיש לו לומר.
אני אצטט משפט אחד, שאני מסכים לו במאה אחוז: "מי שנהנה מהמרוצים האלה – לא יודע מהם מרוצים."
אפשר לטעון שמקס מתבכיין בגלל שרד בול אינה תחרותית. אני לא קונה את זה. ורסטפן הוא אדם שכל העניין שלו בחיים הם מרוצי מכוניות. הוא לא רק מדבר – הוא עושה. הוא משתתף במרוצי סימולציה- ובדרך כלל מנצח. הוא השתתף במרוצים בנירבורגרינג – וניצח. וכן, הוא גם אלוף העולם ארבע פעמים, ונחשב על ידי אוהביו, וגם על ידי שונאיו- ככישרון יחיד בדורו. הוא הנהג היחידי שניצב על אותה מדרגה כמו סנה, שומאכר והמילטון.
אולי כדאי להקשיב לו.
פינת ערוץ הספורט.
אני לקחתי על עצמי לעשות השתדלות, במשך כל מרוץ, כשרות לקוראים, לצפות מעט בשידור של ערוץ הספורט, ולספר לקוראים כאן על חוויותי. אין לי שום כוונה לצפות כך במירוצים שלמים, רק במספר דקות של כל מירוץ.
ביום ראשון שידרו את המירוץ בועז קורפל ואלי אילדיס. לאילדיס יש שילוב של שתי תכונות די נלוזות: הוא אוהד פרארי, והוא גם לא הסוס הכי מבריק באורוות הסוסים של הסקודריה. כתוצאה מכך, או אולי ללא קשר, הוא ממציא כל מני נרטיבים מדומיינים במהלך המרוץ. בזמן שהתחולל הקרב בין המילטון, לקלר וראסל, אילדיס החליט ששתי הפרארי עובדות ביחד כדי לעכב את ראסל. בפועל, שניהם נאבקו אחד בשני בקרב צמוד. זה היה סביר כששניהם היו צמודים ושמרו על מיקום, אבל בשלב מסוים הם החלו לעקוף אחד את השני.אילדיס תיאר את המהלך הזה כ"שתי הפרארי לוקחות את ההובלה בתור". בפועל לא היו דברים מעולם.
יתר על כן, בכל פעם שהמילטון נקט בפעולה הגנתית נגד ראסל, טקטיקה מוכרת וחוקית בפורמולה אחת, אילדיס הכתיר את המהלכים האלה ה"גאוניים".
אני לא יודע את מי אוהד דיוויד קרופט, השדר של סקיי. אני גם לא יודע את מי אוהדים הפרשנים המתחלפים של הרשת. אובייקטיביות היא עקרון סופר בסיסי כשמשדרים אירוע ספורט. אילדיס שוב ושוב עובר על החוק הבסיסי הזה. אבל זה החטא הקטן שלו. החטא הגדול שלו הוא שהוא עושה את זה בצורה ילדותית, ולא כל כך חכמה.
עוד דברים שקרו בסין:
- שתי מכוניות המקלארן לא הצליחו לזנק במרוץ עקב תקלות טכניות.
- פרננדו אלונסו פרש מהמרוץ בגלל שנרדמו לו הידיים כתוצאה מהרעידות הנוראיות של מנוע ההונדה
- בוטאס בקדילק סיים לפני אוקון בהאס. בכל פעם שקדילק לא מסיימים אחרונים – זה הישג ראוי.
