בדירוג מקס ורדבול עשו את העבודה, בעוד מקלארן מועדים שוב. מקס זכה בפול כשנוריס שני ופיאסטרי שלישי.
לשם שינוי, גם טסונודה הצליח להשתלב בעשיריה הראשונה בדירוג, מה שהקנה לרדבול עוד כלי במאבק האסטרטגי מול מקלארן.
לפני המירוץ קיוויתי מאוד שמקלארן ישחקו גם הם את המשחק האסטרטגי ויתנו לפיאסטרי לרוץ קדימה ולשחוק את מקס, אבל ידעתי שזה לא יקרה, לאור ההתנהלות הצחה משלג (יותר מדי) בכל הקשור לשיוויון בין הנהגים שמקלארן קיימו לאורך העונה.
כבר על הגריד מקלארן הפתיעו כששמו את פיאסטרי על הצמיגים הלבנים הקשים. הפתיעו לא רק אותי, אלא גם את רדבול שהבינו באותו הרגע שכל מני משחקים של מקס – לנהוג לאט ככל האפשר מתוך תקווה לגרום למוריס להיות תחת לחץ מאוחר – הוצאו מכלל אפשרות. קיבלנו אישור לאסטרטגיה הזו כבר בהקפה הראשונה, כשפיאסטרי עקף את נוריס אל המקום השני, ללא התנגדות מיוחדת של לנדו.
כשפיאסטרי שני, על צמיגים עמידים יותר מאשר אלו של מקס, לוורסטפן לא הייתה ברירה אלא ללחוץ. התוכנית לנהוג לאט ולכווץ את השדה עפה לפח.
בינתיים, נוריס, שהיה במקום השלישי על הצמיגים הצהובים הפגיעים יותר להתגרענות, לא ממש ליקק דבש. לקלר נשף בעורפו, ואפילו היה בטווח DRS למשך מספר הקפות, מה שלא איפשר לנוריס לשמור על הצמיגים, לפחות לא כמו שרצה, והוא נאלץ להיכנס לפיט להחלפה, יחסית מוקדם – בהקפה ה 16. נוריס יצא מהפיט כשהוא במקום התשיעי, עם עבודה רבה לפניו – עקיפת מספר מכוניות שעדיין לא עצרו. זה היה השלב במירוץ בו הכל יכול היה להתפרק. נוריס אינו מצטיין בעקיפות, ובשלב מסוים הוא גם היה אמור להגיע אל טסונודה, שכל מטרתו ביקום הייתה להאט את נוריס ולקלקל לו את המירוץ. מה שקרה לאחר מכן היה בלתי צפוי ואף מפתיע:
בהקפה ה 17 נוריס עקף את אנטונלי, לאחר מכון עקף את סיינז. בהקפה ה19 הוא כבר עקף את סטרול ולאוסון במהלך בודד! אמנם ניתן להניח שהנהגים לא התאמצו במיוחד בהגנה כדי לא להשפיע על המאבק לאליפות, אבל בכל זאת – זה היה נוריס אחר ממה שראינו השנה- נחוש ואמיץ.
ואז נוריס הגיע אל מיודענו טסונודה. קבוצת רדבול התריעה לנהג שלה שנוריס מתקרב אבל יוקי ביקש מהם שפשוט יעזבו אותו בשקט ויתנו לו לעשות את העבודה. כשטסונדה ונוריס הגיעו צמודים אל הישורת הארוכה, בהקפה ה 22, טסונודה זז תחילה ימינה, ולאחר מכן שמאלה, ואז כשנוריס היה מקביל אליו – עוד יותר שמאלה- ובכך דחק את נוריס אל מחוץ לקווי המסלול. תזוזה כפולה אסורה לפי החוקים, וטסונודה נענש ב 5 שניות שהתווספו לזמן החלפת הצמיגים שלו. זה היה מהלך מגעיל על פי מיטב המסורת של רדבול, וחבל שלא נענש בצורה קשה יותר.
לאחר שנפתרה סוגיית העקיפות, המירוץ (שמלכתחילה לא היה מרתק, אלמלא החשיבות לאליפות) התנהל בסטטוס קוו, כשמקס מסיים ראשון, פיאסטרי שני ונוריס שלישי- מה שהספיק לו לאליפות העולם.
את העונה אסכם בכתבה נפרדת, אבל חשוב לי להתייחס כאן לתקרית אחת מבודדת, שחרצה את גורל האליפות. למרבה האירוניה, אלוף העולם, לנדו נוריס, כלל לא היה מעורב בה. מדובר על מקרה נדיר של אירוע מבודד, שניתן לומר בוודאות גבוהה, שאילו לא היה קורה, דבר לא היה משתנה, למעט זה שורסטפן היה אלוף העולם.
בסיבוב התשיעי העונה, במרוץ בברצלונה, לאחר מכונית בטיחות שהסתיימה בהקפה ה60, ורסטפן יצא מהפניה האחרונה עם היגוי יתר חזק, מה שגרם לו להיות איטי בישורת ולהעקף על ידי לקלר. זו טעות שיכולה לקרות, והיא לא חרצה את גורל האליפות, אבל היא כן חשפה את האופי הילדותי של מקס, שאינו יכול להכיר בטעויות, כאשר הוא טען שלקלר פגע בו במהלך העקיפה. באותה ישורת גם ראסל ניסה לעקוף את מקס, אבל הוא החליק מעט בתת היגוי ודחף את מקס אל שביל המילוט. מקס יצא משביל המילוט כשהוא לפני ראסל, אבל הקבוצה, בשגיאה ענקית – ביקשה ממנו להחזיר מקום לראסל. מקס לא ממש התלהב מהבקשה הזו, אבל נראה היה שהוא נותן לראסל לעבור אותו, אבל אז הוא פשוט התנגש בו בכוונה. פעולה זו לא נעלמה מעיני השופטים שנתנו למקס עונש של 10 שניות שדרדר אותו בדירוג הסופי מהמקום הרביעי אל המקום העשירי.
ללא ההתנגשות המכוונת הזו, מקס היה מוכתר אתמול לאלוף העולם. זו תקרית מבודדת, ובעיקר מכוונת. אילו מקס היה שולט בעצמו, ולא מתנהג כמו ילד מפונק, הוא היה אלוף.
אני ממליץ לכם בחום להקדיש 6 דקות מהחיים שלכם לצפיה בארוע הזה, לא רק, אבל גם בגלל הפרשנות בזמן אמת של ניקו רוזברג, שקורא את כל האירוע בצורה מדויקת להדהים.
נחזור לאבו דאבי אבל נישאר עם התקרית הזו. אני לא היחידי שזוכר את האירוע הזה. במסיבת העיתונאים שלאחר המירוץ מקס נשאל, אם לאור התוצאה הסופית, הוא לא מתחרט על התקרית הזו.
התשובה שהייתי מצפה מנהג בסדר גודל של מקס, היא משהו בסגנון: " כן, זו הייתה טעות וזה לא משהו שיקרה שוב". זו התשובה שהיינו מקבלים מנהגים כמו נוריס, פיאסטרי, לקלר והמילטון. אבל לא ממקס.
בעיני עונת 2025 היא הטובה ביותר שמקס נתן מאז שהוא בפורמולה אחת. כמו שז'אק בראון אמר – מקס הוא כמו דמות מסרט אימים, שבכל פעם שאתה חושב שסיימת איתה – היא חוזרת כדי לרדוף אותך (בתרגום חופשי שלי). בעונה בה המקלארן הייתה המכונית הטובה ביותר, מקס ניצח יותר מרוצים מכל אחד אחר, וגם נתן הצגות אדירות, למשל בברזיל.
מקס ורסטפן הוא ללא ספק אחד הנהגים הגדולים בהיסטוריה של פורמולה אחת. אבל קשה עד בלתי אפשרי לאהוב אותו. את הדמות השברירית, הכנה, העדינה והצנועה של לנדו נוריס, קל הרבה יותר לאהוב.
