הגיע הזמן לדבר על עונשים בפורמולה אחת. הנושא הגיע לכדי פארסה.
נתחיל במספר דוגמאות כדי להדגים את רמת האבסורד:
במרוץ האחרון, בהונגריה, לואיס המילטון נענש על נהיגה מעל מגבלת המהירות ברחבת הטיפולים.
קצת רקע למהות העבירה הזו:
עד עונת 1994 (עונה מצלקת, ש"זכיתי" לצפות בה בזמן אמת), לא הייתה הגבלת מהירות בפיט. פשוט לא הייתה. המכוניות היו בולמות ברגע האחרון, לפני עמדת הפיט, ומאיצות חזרה למהירות מקסימלית מייד ביציאה ממנה.
ב 1 במאי 1994, תאריך מקולל בתולדות פורמולה אחת, נערך המרוץ באימולה. במהלך המרוץ מיקלה אלבורטו נכנס לפיט,וביציאה ממנו השתחרר גלגל מהמכונית, פגע במספר מכונאים מקבוצות אחרות ורם לפציעות.
במרוץ הבא, שנערך במונקו, כבר הוצגה הגבלת מהירות בפיט, והיא איתנו עד היום.
השיקול למגבלת המהירות הוא יחיד – בטיחות. חריגה מהמהירות המותרת היא עבירת בטיחות וצריכה להיענש.
כמו כן, ברגע שהוצגה מגבלת המהירות, ברור שכל חריגה ממנה, אפילו במעט, יוצרת יתרון לא חוקי עבור הנהג החורג, ויש למנוע מצב כזה, על ידי עונש תואם.
ובכן, במסלול בהונגריה מגבלת המהירות בפיט היא 80 קמ"ש. המילטון "נתפס" במהירות של 80.06 קמ"ש. ללא ספק זו חריגה מהמותר, אבל יש להבין מהו היתרון שהמילטון השיג עקב חריגה זו. בחישוב גס (שמניח רחבת פיט באורך 400 מטר), המילטון הרוויח 22 אלפיות שניה כתוצאה מחריגת המהירות.
והעונש? חמש שניות.
אפשר לטעון ששתי מאיות יכולות לאפשר למכונית לצאת בדיוק בעיתוי המתאים כדי למנוע עקיפה, או כדי לעקוף, אבל זה לא מה שקרה בהונגרורינג. לזמן של לואיס התווספו 5 שניות, וזה עלה לו במקום אחד בדירוג הסופי. אם היו מוסיפים לו שתי מאיות, הוא לא היה נפגע.
מיותר לומר- מבחינה בטיחותית האפקט של חריגת המהירות הינו אפסי. אינו קיים.
נעבור למספר דוגמאות אחרת, לשם השוואה:
באותו מרוץ ממש, קרלוס סיינז שהיה סמן אחורי, גרם לתקרית עם אוסקר פיאסטרי, שעלתה לפיאסטרי בשניות ארוכות ובנזק לרכב שלו. העונש? חמש שניות. בדיוק כמו העונש שהמילטון קיבל.
דוגמא נוספת:
במרוץ בבאקו בשנת 2017, תחת מכונית בטיחות, ווטל פשוט החליט להתנקם בהמילטון בגלל שחשב שלואיס בלם מוקדם מדי באופן מכוון ( מה שהוכח לאחר המירוץ כלא נכון), ופשוט הקיש איתו גלגלים בכוונה. העונש? 10 שניות stop and go, כמובן תוך כניסה ויציאה מהפיט, מה שמסתכם לכדי 30 שניות בערך.
(לחצו על הלינק לצפיה ישירה ביוטיוב)
במרוץ שנערך בהונגריה בשנת 2010, רובנס באריקלו, במכונית הוויליאמס, ניסה לעקוף את מייקל שומאכר בישורת הראשית. שומאכר פשוט דחף אותו אל הקיר. התגובה האינסטנקטיבית של באריקלו? "צריך לתת לו דגל שחור – זה היה נורא ואיום!".
והעונש?
10 מקומות בגריד למרוץ הבא. כל זה על ניסיון מכוון לדחוף נהג אל הקיר, במהירות של 300 קמ"ש.
אחרון אחרון, בכלל לא חביב, מיודענו מקס ורסטפן, בברצלונה 2025.
ורסטפן היה מתוסכל כתוצאה מכך שהקבוצה ביקשה ממנו להחזיר מקום לראסל, אז הוא החזיר את המקום, ומיד לאחר מכן פגע בראסל – בכוונה. התגובה הכי טובה לתאונה הזו, בזמן אמת, הייתה של ניקו רוזברג, אלוף העולם לשעבר ופרשן סקיי: "הוא צריך לקבל על זה דגל שחור!".
העונש? עשר שניות
הנקודה ברורה. מערכת העונשים של פורמולה אחת דפוקה מהיסוד. אין בה שום מידתיות. לעיתים קרובות מדי נהגים מקבלים עונשים שהקשר ביניהם לחומרת העבירה אינו מייצג דבר.
לפורמולה אחת יש מערכת של נקודות עונשין. כך למשל, ורסטפן קיבל על התקרית בברצלונה, בנוסף על העונש המיידי, גם 3 נקודות עונשין. לכאורה שיטה טובה. מי שצובר עבירות רבות , מקבל עונש חמור מאוד – הרחקה ממרוץ.
השיטה הזו קיימת כבר 12 שנה. במהלך התקופה הזו רק נהג אחד הגיע למצב שבו הוא נענש בהרחקה ממרוץ.
לא צריך ללכת רחוק מדי כדי לראות שיש ענפי ספורט שבהם יש מערכת ענישה פשוטה ויעילה בהרבה:
בכדורגל עבירה רגילה גורמת לכדור ישיר לטובת הקבוצה השניה.
עבירה חמורה יותר (סט של עבירות שמוגדות היטב) גורמת לכרטיס צהוב. שני כרטיסים באותו משחק? הרחקה מיידית וגם הרחקה מהמשחק הבא באותה מסגרת.
עבירה חמורה עוד יותר? כרטיס אדום, הרחקה מיידית ובנוסף הרחקה משחק אחד נוסף, לפחות. גם כאן סט העבירות מוגדר הייטב ולשופט אין יותר מדי שיקול דעת.
העברות של ווטל בבאקו, של שומאכר בהונגריה ושל מקס בברצלונה הן עברות של כרטיס אדום. העברה של המילטון בהונגריה היא פשע ללא קורבן, עברה בלי משמעות על מהלך המרוץ ועל בטיחותו.
בפורמולה אחת טוענים שאין שתי תקריות זהות לגמרי, ולכן קשה לקבוע עונשים תואמים. זה נכון, אבל ענפי ספורט אחרים מתמודדים עם הקושי הזה בצורה הרבה יותר טובה, על ידי שימוש בעקרון פשוט: מספר גדול יותר של מדרגות חומרת עונש.
כל עוד פורמולה אחת ממשיכה עם העונשים המגוחכים שלה – האוהדים ימשכו לרטון – ובצדק מוחלט.
