הייתה לנו דרמה קטנה במקלארן בסינגפור. מגע בין המכוניות בפניה הראשונה, פיאסטרי שנשמע בבירור מתוסכל בקשר מהיחס של הקבוצה, סוג הדברים שמאפשר לערוצי הטלוויזה ואתרי האינטרנט לנהל דיונים אינסופים על מי אשם, את מי מקלארן מעדיפים, וכו' וכו'.
זה טוב לספורט, זה טוב לרייטינג, זה טוב למדיה החברתית.
אני חושב שהמציאות שונה, נגיע לזה.
ג'ורג ראסל ומרצדס זכו בפול בסינגפור באופן מפתיע. המקלארנים כלל לא היו בעמדת סיכון לפול, ומקס ורסטפן כשל לקחת את העמדה הבחירה, לטענות בגלל מכונית (המקלארן של נוריס) שהייתה בהקפת האטה ואמנם זזה הצידה, אבל יצרה עברו שובל של אוויר מלוכלך שמנע ממנו להשיג זמן טוב יותר. מקס, בהיותו מקס, הבטיח להתנקם, ואני בטוח שזה יגיע.
ורסטפן ורדבול ידעו את מה שכל מי שמבין עניין יודע – הסיכויים לעקיפה תחרותית במסלול בסינגפור נמוכים עד לא קיימים. לכן הם הימרו על זינוק על הצמיגים האדומים, מתוך תקווה לנצח את ראסל במרוץ לפניה הראשונה.
זה לא עבד להם. האחיזה בצד הימני של המסלול הייתה פחותה באופן משמעותי מזו שבצד של הקו הנכון ומקס יצא שני מהפניה הראשונה. למעשה באותו רגע, עד כדי ארועים כמו מכונית בטיחות או דגל אדום – זהות המנצח הוכרעה.
גם נוריס הבין שהפניה הראשונה היא המפתח למרוץ. הוא חייב היה לעשות מעשה כדי להקטין את היתרון שיש לפיאסטרי עליו במירוץ לאליפות. לכן, ועל פי מיטב המסורת, הוא ביצע מהלך מרושל (כדרכו) על פיאסטרי, דחף אותו החוצה, כשלפני כן הוא גם פוגע בורסטפן לאחור.
אחד החסרונות הברורים של נוריס הוא race craft לקוי. מספיק לראות את המהלך של פיאסטרי עליו בהקפת הזינוק במונזה 2024 (סתם דוגמה), שיכול להיכנס לפינה "כך עושים זאת נכון". לנוריס פשוט אין את זה.
למזלו (וזה היה רק מזל) של נוריס הוא לא נפגע באופן משמעותי במהלך המגושם שלו, ואף הצליח לעקוף את פיאסטרי ולהשאיר אותו מאחוריו .
מאותו רגע הבמאי "פינק" אותנו ציטוטים והקלטות של הודעות הקשר בין פיאסטרי והקבוצה, שהסתכמו פחות או יותר ב- ' נדבר על זה אחרי המרוץ'. האם יש לפיאסטרי זכות לכעוס? לדעתי כן. אני לא אכנס כאן לכל הפנקסנות של תקריות העבר במקלארן וההפעלה של "חוקי הפפאיה" על ידי הקבוצה, אומר רק שהיה ברור מראש לכל בר דעת שהעסק הזה לא יחזיק מעמד.
ומה היה לנו מאותו רגע עד סוף המרוץ? לא יותר מדי. ראסל פתח פער גדול על מקס, עקב הצמיגים הנחותים של הרדבול וההימור שנכשל.
בהקפות האחרונות של המירוץ נוריס הגיע לטווח DRS על מקס, וכמובן שמה שיצא לו מזה היה – כלום.
אלמלא החלפת צמיגים איטית של פיאסטרי, גם הוא היה סוגר את הפער על נוריס, ואני בטוח שגם מזה לא היה יוצא שום דבר.
ביציאה מהפניה הראשונה סדר המובילים היה: ראסל, מקס, נוריס, פיאסטרי ולקלר.
בדגל השחמט סדר המובילים היה: ראסל, מקס, נוריס, פיאסטרי אנטונלי.
וזה מה שמביא אותנו אל ה"כוכב" הגדול של המרוץ בסינגפור – המסלול עצמו.
צריך לומר את האמת – בדור הנוכחי של מכוניות F1 אי אפשר לעקוף שם. אפשר לתת לזה הסברים, אוויר מלוכלך וכו' וכו' וכו'. בפועל – מתחת לכל ערפל הקרב והדרמה במקלארן – זה היה מרוץ משעמם.
אירוע שהמנצח בו ידוע כבר מההקפה הראשונה, עד כדי דרמה של פרישה או תאונה, אירועים נדירים היום בפורמולה אחת.
סינגפור הוא אחד מלא מעט מסלולים חסרי השראה, שאולי מאתגרים את הנהגים בדירוג, אבל לא במרוץ. אני לא אוהב את המסלול הזה, ואני לא מחכה לו אף פעם.
שלוש הערות לסיום:
יש בפורמולה אחת נהג שמוציא את המקסימום מהמכונית, מרוץ אחרי מרוץ. הוא תמיד מספק את הסחורה, במגבלות המכונית. הוא מניה בטוחה. הוא עושה מעט מאוד טעויות, והדבר היחידי השלילי שיש לי לומר עליו זה שהוא לא טוב כמו מקס ורסטפן. ג'ורג ראסל נותן עונה מצויינת, במכונית הנכונה הוא יותר טוב מכל אחד אחר, למעט מקס. טוב יעשו במרצדס אם יעתרו לכל דרישותיו ויחתימו אותו סוף סוף על חוזה. הם צריכים אותו הרבה יותר ממה שהוא צריך אותם.
אני רוצה לומר מילה במאמר מוסגר על הפודקאסט המשובח של אתר The race. הם דנו שם בטענה שעולה מחלק מהצופים על העדפה במקלארן לנוריס בגלל שהוא בריטי.
יושבים להם שני עיתונאים בריטיים, מדברים על קבוצה בריטית שלדעתם לא נותנת שום העדפה לנהג בריטי. ייתכן שהם צודקים (אני לא בטוח, בכלל לא בטוח), אבל חברים – טיפה מודעות עצמית.
ואחרון חביב, כמובן – מקס. כמה דרגות מעל כל השאר. בשקט בשקט הוא סיים לפני שתי המקלארנים והקטין עוד רצת את הפער באליפות. זק בראון צריך להפסיק לשחק את אלוהים, ולהתחיל להשליט סדר ומשמעת בקבוצה שלו, גם במחיר של נהג אחד לא מרוצה. האליפות עוד יכולה ללכת למקס.
