בתוך הרשימה הזו נמצאים ( ואני מתייחס רק לנהגים שראיתי אותם בזמן אמיתי, לא מהעבר) סנה, שומאכר והמילטון. זהו. הם שייכים לקבוצה המצומצת הזו בגלל הישגים שלא תמיד ניתן לכמת, אבל בגדול מדובר על כמות נצחנות ואליפויות גדולה, אבל גם דברים אחרים שהם פחות מדידים – מספר נצחונות (לא אחד מקרי) במכונית שאינה המהירה ביותר, נצחונות בתנאים קשים, בדגש על מרוצים גשומים, לקיחת אליפות במכונית שאינה הכי מהירה, ולקיחת אליפות ביותר מקבוצה אחת. כבר היום, בגיל הצעיר עד גיחוך של 27, ורסטפן מסמן וי כמעט על כל ההישגים והאיכויות האלה. אם לא יקרה משהו מאוד לא צפוי – הוא יכנס לרשימה הזו.
אני עושה אבחנה מאוד ברורה, בין נהג שהוא ענק, לבין נהג שאני מתחבר אליו, או במילים הכי פשוטות – נהג שאני שמח שהוא ברשימה הזו.
סנה והמילטון הם גיבורים גדולים בעיני, שומאכר מעט פחות. הבעיה עם מקס, היא שבמקרה שלו הניגוד בין היכולות וההישגים, לבין הדמות, הוא גדול מאי פעם. הניגוד הזה, במקרה של מקס, הוא כמעט בלתי נתפס.
לורסטפן יש, לא פחות ולא יותר – היסטוריה של אלימות. אני לא זוכר עוד נהג שכבר ישב בחדר הcool-down אחרי מרוץ, מסולק ממנו לאחר כבוד בגלל שהגיע לפודיום בעקבות עקיפה לא חוקית (אוסטין 2017), אני לא זוכר עוד נהג שאחרי מרוץ פשוט תוקף פיזית נהג אחר מול המצלמות (ברזיל 2018, מול אסטבן אוקון – חפשו ביוטיוב). סנה עשה מעשה דומה אחרי סוזוקה 1993, אבל לפחות היה לו שכל לא לעשות את זה מול המצלמות..
יש הטוענים שמקס הוא פשוט hard racer, הוא מותח את החוקים עד הקצוות, מנצל כל יתרון שהם נותנים לו. זאת שטות. לורסטפן יש תסביך מאוד ילדותי – הוא לא יודע להפסיד. לא בכבוד ולא בכלל. אפשר לטעון שהתכונה הזו מכניסה בו מוטיבציה, אבל המחיר, בעיני לפחות, הוא בלתי נסבל. בכל פעם שנהג מגיע לעקיפה מול מקס – כולנו יודעים שזה ייגמר בירידה מהמסלול או מגע בין שתי המכוניות. ורסטפן אף פעם לא אשם, ואף פעם לא מתנצל. התגובות שלו ברדיו, שניות אחרי ההתנגשות, הן נבזיות ותמיד תמיד תמיד מאשימות את הנהג השני. בהקשר הזה הוא מזכיר לי קצת את לאנס סטרול, ואולי זה העלבון הכי נורא שאפשר להטיח במקס.
בברצלונה השנה, הוא שבר את כל השיאים. מתוסכל מהצמיג הלבן שקיבל בעצירה בפיטס, מחוסר התחרותיות שלו, מהטעות שביצע בזינוק אחרי ה SC, מהעקיפה הקלה שלקלר עשה עליו ומההנחיה שקבוצה נתנה לו – להחזיר מקום לג'ורג' ראסל – הוא פשוט התנגש בו בכוונה.
מבחינתי הארוע הזה סותם את הגולל על מקס ורסטפן האדם. הוא נהג מרוצים גדול מהחיים, אבל הוא איש דוחה ומבחיל, ואינו ספורטאי. ורסטפן ינצח עוד מרוצים, יבצע עוד מהלכים גאוניים (העקיפה על פיאסטרי בזינוק באימולה למשל), אבל, עבורי לפחות, הוא אינו דמות להערצה. הוא איש מאוד פשוט, עם אישיות מאוד לא מורכבת, שפשוט יודע לנהוג מהר מאוד במכוניות פורמולה אחת. מהר יותר מכל אחד אחר.
